פס"ד בערעור מורשע כנגד הכ"ד מרשיעה וגז"ד בעבירות פגיעה בשמורת טבע, הכנסת בע"ח לשמורה ועוד

השופט י. אברהם

רקע

ביום 23.04.06 הוגשו כנגד המערער 4 כתבי אישום בבית משפט השלום בקצרין, שנדונו במאוחד.

בת.פ 674/05 יוחס למערער כי ביום 29.07.04 רעה 39 פרות בתחום שמורת הטבע המאושרת יהודיה, תוך גרימת נזק לשמורה, אף שהוזהר בעבר פעמים רבות על ידי פקח של רשות הטבע והגנים (להלן:- "הרשות"), פגע בפני הקרקע ובצומח באופן שיש בו כדי לסכל את יעודו כשמורת טבע.

בת.פ 532/06 יוחס למערער באישום אחד כי ביום 12.12.04 רעה עדר בקר המונה 25 ראשי בקר בתחום שמורת טבע יהודיה-גמלא, תוך גרימת נזק כבד לשמורה, ולמרות שהוזהר פעמים רבות על ידי פקחי הרשות להימנע ממעשיו.

באישום נוסף באותו כתב אישום, יוחס לו כי רעה את עדר הבקר שלו, כ-50-30 ראשי בקר בתחום שמורה טבע יהודיה שאושרה, ב-7 מקרים שונים במהלך החודשים 12/04 ועד 01/05.

גם הפעם, נטען שעשה כן למרות שהוזהר פעמים רבות על ידי פקחי הרשות בתוך שבמעשיו פגע בפני הקרקע ובצומח בשמורה באופן שיש בו כדי לסכל את יעודו של השטח כשמורת טבע.

בת.פ 510/07 יוחס למערער שרעה כ-30 פרות בתחום שמורת הטבע המאושרת יהודיה, תוך גרימת נזק לשמורה, אף שהוזהר בעבר על ידי פקח הרשות שלא לעשות כן, תוך פגיעה בפני הקרקע והצומח בשמורה, באופן שיש בו כדי לסכל את יעודה כשמורת טבע.

בת.פ 08-01-2728 יוחסו למערער 4 אישומים, שלפיהם רעה את עדרו בשמורה יהודיה המאושרת ב-4 מועדים שונים, ביום 14.01.07 כ-70 פרות, ביום 19.01.07 כ-100 פרות, ביום 22.01.07 עדר פרות, וביום 23.01.07 כ-60 פרות, תוך גרימת נזק לשמורה, ואף שהוזהר עובר לביצוע העבירות על ידי פקח הרשות להימנע ממעשיו.

בגין המעשים הנ"ל, יוחסו לו העבירות הבאות:

א.        פגיעה בשמורת טבע בניגוד לסעיף 30(ד) ו-57 (א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע אתרים לאומיים ואתרי הנצחה התשנ"ח-1998 (להלן:- "החוק").

ב.        הכנסת בעלי חיים לתחום השמורה, בניגוד לתקנה 4(ג) לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות) תשל"ט-1979 וסעיף 57(ב) לחוק הנ"ל.

ג.          פגיעה בשמורת טבע מאושרת בניגוד לסעיפים 25(א) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998.

הנאשם כפר בכל עובדות כתבי האישום, ובפני בית משפט קמא נשמעו ראיות.

לאחר שמיעת ראיות המשיבה, העלה המערער טענה כי אין להשיב לאשמה, ובהחלטתו מיום 13.02.07, דחה בית משפט קמא את הטענה.

ביום 09.12.08 לאחר תום שמיעת הראיות, ולמעט בגין עבירה אחת של הכנסת בעל חיים לתחום השמורה (בת.פ 352/06 - אישום מס' 1, תוך שבית משפט קמא קובע שהאישום לא הוכח), הרשיע בית משפט קמא את המערער בכל יתר פרטי האישומים שיוחסו לו.

ביום 09.12.08 נשמעו הטיעונים לעונש.

ביום 06.01.09, ולאחר שהמערער הודיע לבית המשפט שהוא מסכים שגזר דינו יינתן בהעדרו, גזר בית משפט קמא על המערער בגין 13 מקרים של רעיה, משך תקופה של 4 שנים את העונשים הבאים:

א.        קנס כספי בסך 25,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו (בתשלומים).

ב.        התחייבות כספית על סך 5,000 ש"ח, להימנע מלעבור על העבירות בהן הורשע במשך שנתיים,  ובמידה שלא יחתום, מאסר ל-50 יום.

מכאן הערעור שבפנינו כנגד הכרעת הדין, כנגד ההחלטה הדוחה את טענת המערער בפני בית משפט קמא כי אין להשיב לאשמה, וכן לחלופין כנגד גזר הדין.

טענות המערער בערעור